העונה הסדירה הסתיימה, והאמת שקשה להתלונן. מכבי מובילה את הטבלה בפער של שבע נקודות (בהנחה שבין הדין לא יתערב שוב), ופגרת הנבחרת מעניקה הזדמנות להסתכל על 26 המחזורים שחלפו, ועל מה שהסגל תרם לאורך העונה. אם תרצו, זמן לחלק ציונים.
בואו נצא לדרך.
רועי משפתי – הגיע בקיץ בתור שוער שני, עבר לעמדת השוער הראשון ואז שוב פינה מקום ושב להרכב. הבעיה המרכזית של משפתי היא העובדה שהוא לא מייצר תחושת ביטחון. לא להגנה, לא מול היריבים שצריכים להרגיש חסרי ביטחון מולו ובטח לא לקהל. לאורך העונה יש יותר מדי רגעים שבהם הוא לא הצליח להתעלות אל האפודה. הססנות היא בעיה קשה לשוער, בטח בקבוצה גדולה. זו עונה לא פשוטה למשפתי, הוא זקוק לפלייאוף שיוכיח כי הוא שווה את עמדת השוער הראשון.
ציון – 6
אורלנדו מוסקרה – הזר שהעלה את סימני השאלה הגדולים ביותר העונה. לשוער נבחרת פנמה יש את מה שלמשפתי אין. הוא מסוגל לייצר רגעים מעוררי השתאות במשחק, כמו העצירה הזו מול בית"ר ירושלים. מצד שני, הוא התקשה להשתלט על עמדת השוער למרות היתרון היחסי שהיה לו (זר, וגם ההעדפה בהרכב בתחילת העונה). לאחרונה מוסקרה אפילו לא נכלל בסגל, ומפה לשם מרגיש שזו הבטחה שהתפספסה בדרך.
ציון – 5
אבישי כהן – יותר מדי תנודות ביכולת, מעט מדי יציבות. מאז העזיבה של איבן מאסון היכולת שלו בירידה מתמדת. יש שחקנים שזקוקים לתחרות ללא הפסקה כדי להוציא מעצמם, הסיטואציה על עמדת המגן הימני העונה היא כזו. המגן הפך לנקודת חולשה הגנתית וגם התרומה ההתקפית שלו, הטיקט שלו אם תרצו, באה לידי ביטוי מעט מדי. גם החזרה שלו להרכב מול הפועל חיפה הסתיימה בטעות ששווה ספיגה.
ציון 4.5
דרק לוקאסן – בפוטנציאל הוא היה צריך להיות אחד הבלמים הטובים שנחתו בליגת העל. הפיזיות, המהירות, הטיפול בכדור, קריאת המשחק. שההולנדי טוב הוא בלתי עביר, רק שזה קורה מעט מדי. בעונה בה עמדת הבלם במכבי תל אביב היא תחנת רכבת, לוקאסן לא הצליח לתקוע בה יתד גם בגלל פציעות אבל בעיקר בגלל יכולת. לא מספיק, בטח לא למה שהוא מסוגל לתת.
ציון – 5
עידן נחמיאס – בכל הזדמנות שקיבל, גם בתור מגן ימני, נחמיאס היה שם כדי לתת כל מה שיש לו, זה מעבר לגישה הנהדרת שלו, מדובר בשחקן שהתקדם תוך כדי העונה. נחמיאס משאיר כל גרם על המגרש ואפילו גם סידר ניצחון יקר בסמי עופר על הפועל חיפה. בשנה השלישית שלו במכבי, הבלם מצא את האיזון והוא מעניק המון יציבות.
ציון – 7
אנריק סבוריט – הוא אומנם איבד מהירות, אבל מה שהרגליים לא עושות מספיק טוב הראש מייצר ללא הפסקה. יש לספרדי חלק בזה שההגנה של מכבי לא רגועה, ועדיין היתרונות שלו עולים על החסרונות. עכשיו ברגעי המאני טיים של הפלייאוף זה הזמן שלו לתת את מה שהוא באמת יודע.
ציון 6.5
מתן בלטקסה ורז שלמה – הגיעו ביחד בינואר. הראשון נכנס לרוטציה בשבועות האחרונים, בעיקר בגלל הפציעה של השני. לכל אחד מהם היו רגעים טובים מאז שהגיעו אבל גם משחקים נרפים מדי והם חלק מחוליית הגנה שלא מצליחה להתייצב. כמו כל הבלמים במכבי, גם הם סובלים מהיעדרו של הבלם המוביל. זה שמוביל את הבלם שלצידו, אם תרצו 'הקרלוס גרסיה'. למכבי יש המון מועמדים לתפקיד איתן טיבי, אבל כולם סובלים כשאין להם את הבלם המוביל.
ציון 6
רוי רביבו – המנייה הבטוחה ביותר בהגנה של מכבי. זה לא רק השחזור של השער של אבא חיים מול אוסטריה, אלא העובדה שהוא השתלט על העמדה מול אופיר דוידזאדה בצורה מוחלטת.
ציון 7.5
אופיר דוידזאדה – עונה שביעית שלו בצהוב והוא שם כדי לתת כל מה שהמאמן יכול לדרוש ממנו. דוידזאדה לא נקי מטעויות, אבל יש לו איכויות ויציבות שהפכה אותו לנכס, גם בתור בלם.
ציון – 7
ניר ביטון – היה מנייה בטוחה של קין עד הפציעה, אבל גם אז התקשה לתת ביטחון להגנה שהייתה זקוקה לביטחון. יש משהו בביטון שרוצה לתת לך את התחושה שהכל בשליטה, אבל בפועל הדברים מתפתחים לכיוונים אחרים.
ציון – 5
יוריס ואן אובריים – מר בטיחות של מכבי. האיש שאתה יודע מה תקבל ממנו וברמת ביצוע גבוהה. יוריס הוא בורג חשוב במכונה של רובי קין, וברגע שהוא טוב (וזה קורה לרוב העונה) הדברים באים לידי ביטוי בצורה מובהקת.
ציון – 8.5
דור פרץ – התחיל את העונה נהדר, קרס תחת העומס וחזר להיות יעיל בצורה חריגה. השנה הוא גם מייצר הרבה יותר מספרים והכניסות שלו לרחבה משמעותיות יותר. דור פרץ טוב בליגת העל הוא ענק בין גמדים. העונה הזו מסתמנת כעונה הטובה ביותר בחייו, כן טובה יותר מהעונה שסידרה לו חוזה בסרייה א'.
ציון – 8
גבי קניקובסקי – הישתדרג בצורה משמעותית העונה. הרבה יותר מעורב, הרבה יותר 'רע' במובן הטוב של המילה וגם מביא מספרים. יש לו עוד לאן לצמוח כי הפוטנציאל קיים.
ציון – 7
דן ביטון – קיבל לראשונה מאמן שנתן לו גב מלא, והתחיל את העונה נהדר. הוסיף מימד של אגרסיביות, ובמשחקים מסוימים גם הוכיח שאפשר לסמוך עליו. כמו גבי הוא יכול יותר, ומצופה ממנו ליותר.
ציון – 6.5
פאלסיו מילסון – שובר שיוויון אמיתי, זר שמשנה קבוצה. האיש שמכבי יכולה לנצח איתו 1:4 את אולימפיאקוס בפיראוס, ובלעדיו מאבדת את הכרטיס לרבע הגמר. אחוזי ההצלחה איתו ובלעדיו מדהימים. האנגולי הוא הרף שמכבי צריכה לשאוף אליו ברמת איכות של שחקן זר בסגל.
ציון – 9
קיקו בונדוסו – הגיע בתור מישהו שצריך לתת למכבי תפוקה בדומה למילסון, אך ההתאקלמות שלו נקטעה בגלל פציעה ומשם הוא מתקשה לייצר דקות טובות לאורך זמן. יש אכזבה בעיקר בגלל הציפייה וההתחלה המבטיחה של הפורטוגלי, כי הפוטנציאל קיים (להזכירכם היה חלק מנבחרת העונה בליגה הפורטוגלית רק בשנה שעברה). לתחושתי יש סיכוי שהוא יהיה יוריס של שנה הבאה, אני מקווה לגרף שיפור בפלייאוף יתקבל בברכה.
ציון – 4
יונתן כהן – ירידת הערך הגדולה ביותר בסגל הצהוב. משחקן כנף של דאבל דאבל הוא הפך לשחקן שמגרד את הסגל של רובי קין. האירי הוא המאמן השלישי ברציפות שמוותר על השירותים שלו. גם בדקות שהוא קיבל אי אפשר לפספס את הרצון שלו לחזור להיות השחקן לפני המעבר לאיטליה, אבל לעיתים הוא מנסה דברים בצורה מסובכת כאילו הוא מנסה להאיץ מאפס למאה וזה לא נדבק.
ציון – 2
אושר דוידה – הגיע בתור סימן שאלה והפך לסימן קריאה. שחקן הכנף שנותן את האיזון הטוב ביותר להתקפה של מכבי. דוידה נמצא בגרף עלייה מרשים בשבועות האחרונים ונדמה כי הוא מוכן לפלייאוף.
ציון – 7
עידו שחר – מקצה הספסל לשחקן שהצית מחדש את הקבוצה. שנים הוא הסתובב בהשאלות, וכעת זה ברור שהוא שווה את התחרות על ההרכב של מכבי. בכל עמדה הוא מביא אנרגיות, עוצמה ואגרסיביות.
ציון – 6
דור תורג'מן – את ההזדמנויות הוא קיבל, לעיתים בכנפיים שם הוא התקשה, אבל קיבל. תורג'מן שווה יותר שערים מאשר הדקות שהוא קיבל. הוא גם שווה הרבה יותר איומים מסוכנים על היריבות.
ציון – 5
ערן זהבי – דווקא בגלל התקופה שבה הוא סבל מבצורת, המספרים שלו מדברים בעד עצמם. זהבי הוא מנייה בטוחה, ופתיחת העונה שלו הייתה מפלצתית. עכשיו הוא מתעורר לקראת ההכרעה של העונה וזה בדיוק מה שקין רצה ממנו. ציון – 8
- נותרו בצד בגלל מיעוט דקות: אייל גולסה, שרן ייני, יונס מלדה, הנרי אדו ודניאל טננבאום.