למכבי תל אביב היה אסור להפסיד, יותר מאשר האופציה של לנצח – היה אסור לה להפסיד. היה אסור לה להפסיד בגלל כל כך הרבה סיבות. היה אסור לה להיראות כמו שהיא נראתה אתמול בסמי עופר, היה אסור לה לחפור לעצמה את הבור הזה שוב בתחילת פברואר אחרי שהיא עשתה את אותו דבר לפני כחודש. היה אסור לרובי קין להגיע שוב לא מוכן, לא ערוך, לא אחראי, מפוזר. היה אסור לה לפתוח את המשחק בצורה שהיא פתחה אותו, היה אסור לה לתת את המפתחות כל כך מוקדם לרז שלמה, היה אסור לה לתת את התחושה שאפשר, שהיא כל כך פגיעה, כל כך רכה, כל כך לעיתים לא מאומנת. כל כך לא מכבי תל אביב.
למכבי תל אביב היה אסור להפסיד, ומרוב כל האיסורים האלה היא פרקה כל עול, בחרה ללכת על הבלתי נתפס – עלתה לכר הדשא וקלקלה את כל מה שהיא עשתה במשך חודשים. וכל זה, אחרי שלוש שנים שהיא לא קרובה לצלחת.
זו הייתה תצוגה רעה, של כולם. אין אחד שיכול לצאת נקי אחרי הופעה כמו אתמול. אם זה רובי קין ששוב נראה כמו אחד שלא מבין את הסיטואציה, דרק לוקאסן שפתח את המשחק מבוהל משל דין דוד הוא דמות שצריך לברוח ממנה. זה דור פרץ שסגר משחק ליגה שני מול מכבי חיפה כשהוא עוזר לה יותר מאשר לקבוצה שלו. זה ערן זהבי ששוב הלך לאיבוד בתוך עצמו ותנועות הידיים. זו הייתה הופעה רעה, רעה מאוד – והיא יכולה להתברר כקריטית במאבק האליפות. כן, האליפות שהייתה במרחק נגיעה מהידיים של הצהובים לפני כחודש, אז אם אתם זוכרים נכון – הליגה הייתה חלשה.
30 דקות של סיוט
מעל לכל זו ההתנהלות בתוך המשחק. הרי 15 הדקות הראשונות במשחק שייכות למאמן, כאלה גם 15 הדקות במחצית השנייה. זה משחק נוסף שבו הצהובים פותחים רע (כמה רע? זה היה לפני מספר ימים גם מול הפועל ירושלים). זה לא ההיסוס הזה של לוקאסן אלא כל הגישה הנינוחה, היעדר הלהט, הרצון, העלייה הזו לכר הדשא עם הסכין בין השיניים.
משהו שם מרגיש לא מהודק, לא מדויק, לא בכיוון, על גבול ההזוי. מתוך הגישה הזו נולדות טעויות כמו הפאול של לוקאסן, אליו מצטרפת עמידה על גבול עמדת צילום בכדור של קני סייף והופ, אתה בפיגור 1:0. ואז שוב, אותה הגישה. שום יכולת לעצור, לנשום, להבין את האירוע, להשתלט עליו וזה לא משהו שבא לידי ביטוי בנתוני אחזקת כדור משקרים.
דור פרץ באיבוד כדור ששייך למשחק הנוראי הקודם שלו מול הירוקים באצטדיון בלומפילד, לוקאסן שוב לא בפוקוס על הסיטואציה וזה כבר 2:0. אז אפשר לחזור גם מפיגור כזה, וזה לא שהקבוצה המארחת לא דאגה או הפריעה לשחק – אבל את הגישה הזו אסור לקבל. אסור להכיל אותה, היא צריכה להיות מוקעת מקריית שלום כמו נטע זר. היריבה של הצהובים אתמול לא האמינה שהיא תתחיל את המשחק כמו שהיא התחילה אותו בבלומפילד, הכל היה בידיים של הצהובים – אז הם שפכו את הקערה עם המים, הפלסטיק ולא עלינו גם את המקום הראשון.
יש קושי עצום לקבל את ההתנהלות מאז החזרה מהמלחמה. משחק ההגנה לא משתפר, הפתיחה של משחקים מנומנת, לא מדוקדקת ומכניסה אותה לצרות. המצבים הנייחים הם בעיה מוכרת, אבל רובי קין מציע פלסטר לקבוצה שצריכה טיפול שורש מעמיק. ומעל לכל, וזו הנקודה הכואבת ביותר עבורי: מכבי של העונה חלשה בראש. היא רכה מנטלית, היא לא מסוגלת לשבור את הקיר, גם כשהיא מובילה, גם כשהיא ביתרון 10 הפרש – היא לא מסוגלת להשכיב את העונה הזו לישון. היא ממשיכה לחפור בורות, לדמיין שיהיה קל לצאת מהם – כאילו יש פה מחויבות לאיזה נרטיב של מתח ודרמה בזמן שכל בר דעת מבין שהעונה הצלחת על הרצפה ורובי קין מתעקש להביט לשמיים במקום להרים אותה.
להשתנות, לא יעזור בית דין
אז הגיע בית הדין ועשה מה שהוא יודע לעשות: מחק גם את הפער הזעום שנותר לצהובים אחרי אתמול. מכאן, זה כבר מגיע לנקודה שגם המומנטום של הדגובול יכול לתת את אותותיו. מכבי תל אביב נמצאת בנקודה שבה היא צריכה לעצור את הדימום, לזכור שהיא מכבי תל אביב – להכיר במציאות ולעשות דברים אחרת.
מה זה אחרת? היא צריכה לחזור לשחק ב-4:3:3, היא צריכה לייצר עוד תבניות בהתקפה, היא חייבת לתת דגשים מהותיים על משחק ההגנה שלה, המצבים הנייחים (בשני צידי המגרש) – היא צריכה להבין את האירוע שהיא נמצאות בו. היא לא יכולה לוותר על אינץ', אסור לה להוריד רגע אחד של מוכנות, וכן זה כבר לא עניין רק של כדורגל, זה גם קשור למשהו מעבר לנקודות בתוך המשחק.
אם העונה הזו תסתיים בכל תסריט שבו היא לא אלופת המדינה – אז יש לכם גבירותיי ורבותיי את העונה הרעה ביותר של הצהובים לא רק בעידן של מיטש גולדהאר, אלא בתולדות המועדון.
5 נקודות קטנות לסיום:
- רז שלמה לא היה צריך לפתוח אתמול, אבל ביחס להופעה ולמוכנות ההגנתית של הצהובים אתמול הוא נקודה לטובה.
- הגעגוע הזה למילסון גורם לי לתהות אם אפשר לתבוע נזיקין את ההתאחדות האפריקאית, האנגולית או מי שתרצו על מה שהם עשו לאוהדי מכבי תל אביב בחודש האחרון. אני רק מדמיין אותו נכנס לקריית שלום ומבין שהיתרון שעבדו עליו כל כך קשה נמחק.
- קיקו בונדסו זקוק לדקות כדי שיהיה אפשר לטעון שהוא לא ראוי להן. מהספסל, ככה סיפרו לי – קשה לתרום באמת.
- ערן זהבי – זה הזמן שלך.
- כת הפאניקה, מודה אני – גם אני מרגיש היום פחות בטוח.
