שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה באצטדיון בלומפילד ועל הלוח במשרדו של רובי קין הוא מסמן לעצמו את המטרות לקראת המפגש מול מכבי יפו. הראשונה, שחוקה ככל האפשר, היא לעבור שלב ב-90 דקות. עד שלוח הזמנים העמוס של הקבוצה שלו התאזן ויאפשר לו עבודה על כר הדשא בקרית שלום, האירי רק רצה לזכות בכרטיס הבא עם כמה שפחות עומס על שחקני הסגל שלו.
המיטרה השנייה שערים של דור תורג'מן וערן זהבי. המאמן לא התעקש על סוג השערים, הוא לא שרטט נגיחה של תורג'מן ממצב נייח הוא גם לא התעקש על זהבי עובר את השוער ומרשית לרשת העליונה מול שער 11. כל מה שקין רצה זה תרומה מהחלוצים שלו.
מכבי תל אביב נמצאת בשבועיים האחרונים במגמת שיפור. זה לא רק שש נקודות משני משחקים, אלא יכולת משופרת. החמישייה מול מכבי נתניה הייתה סימן שהצהובים חוזרים לקליניות מול השער. הניצחון מול הפועל באר שבע הוכיח שגם ההגנה של קין מסוגלת לשמור על שער נקי ולנצח משחק גדול.
אם יש משהו שעדיין לא חזר אל הצהובים, זו התרומה מהשפיץ. הבצורת של זהבי הדאיגה את האירי וגם העובדה שתורג'מן לא הצליח למלא את החלל לא הוסיפה לשקט הנפשי בקרית שלום. ואז, הזדמן לו משחק גביע מול יריבה מהליגה הלאומית. זו היתה הזדמנות, ולא רק בפי 'מקורבים' רחוקים שבעל אינטרס ממציא. תורג׳מן וזהבי ניצלו אותה עד תום.
זה אולי לא היה מרשים או דורסני כפי שחלק מהקהל בבלומפילד ציפה, אבל קין והשחקנים שלו עמדו במשימות בצורה מושלמת, עלו לרבע הגמר וסייימו את העסק בלי פציעות או בעיות מיותרות ולא צפויות.
זה שעולה וזה שלא
קין בחר לתת אמון בהרכב מלא מחליפים מתוך אמונה בהם ורצון להגביר את התחרות על ההרכב בישורת האחרונה של העונה. המפגש בבלומפילד היה על תקן מי יהיה עידו שחר הבא? הקשר התוסס שתפס את מקומו של דור פרץ הוכיח שיש בספסל של קין הרבה יותר ממה שחשבנו.
אל הריאליטי ״עידו שחר הבא״ התייצבו מספר מועמדים: יונתן כהן, אבישי כהן, עדן קארצב, קיקו בונדוסו ואפילו דור פרץ, שהסיבה שהתחרות בכלל התקיימה היא הדעיכה ביכולת שלו. לצערו של האירי, התחרות הוכיחה שכרגע יש בסגל הצהוב רק עידו שחר אחד. אף לא אחד מהרשימה לעיל הצליח להתבלט בצורה שתאתגר את המחליף שישב על הספסל או ביציע.
מי שהצליח להעלות את ערך המניות שלו בצהוב היה דווקא אושר דוידה, שהופך בשבועות האחרונים לג'וקר של מכבי כשהוא עולה מהספסל. אתמול (ד׳), הוא הוכיח שגם חולצת ההרכב לא מפריעה לו להשפיע ולתרום. דוידה היה הטוב בשחקני מכבי במחצית הראשונה הפושרת, מחק את היתרון של גיל יצחק והאורחים הנחמדים, עם בישול מלא נחישות לתורג'מן,
מול היכולת העקבית של דוידה בשבועות האחרונים של דוידה, קשה לתהות מה קורה בתוך הראש של יונתן כהן. מי שעזב את ישראל בתוך קיצוני ששווה דאבל דאבל, שחקן קלאצ' אמיתי עם יכולות מוכחות לייצר לעצמו ולאחרים – חזר כצל של עצמו. כולם ציפו שהשהות הקצרה באירופה עשתה לו טוב, ושמעכשיו הוא רק ישפר את מאזן התארים בארון ויתרום ברמת ההרתעה.
שנה וחצי מאז הקאמבק המתוקשר, כהן כבר הפך לשחקן שלא באמת מדברים עליו. שלושה מאמנים הדריכו את מכבי, כולל אחד שהציג אותו בתור כוכב, אבל כהן עדיין לא מצליח לייצר לעצמו את נתיב החזרה. המשחק מול יפו היה הזדמנות, רק שגם הפעם הוא לא ניצל אותה והשאיר אותה הזרקורים לכוכב אחר.
זכרונות מ-2003
אם יש משהו שהצוות שעוקב אחרי זהבי בשנה האחרונה היה צריך, זה המפגש הזה מול יפו. זו לא היריבה, או אולי כן כי בכל מקרה דרבי, אבל בכל זאת – ברמת התסריט מדובר במבוא לתסריט הולווידי. החלוץ סופסל מול נתניה, חוזר להרכב מול באר שבע ומחמיץ פנדל ובדיוק שמכבי מסתבכת מול קבוצת ליגת שנייה – הוא שם בשביל להושיע.
12 דקות אתמול הספיקו לזהבי להבקיע פעמיים, לשבור את הבצורת ולפספס עוד 2 שערים בטוחים. האחד היה החמצה גדולה מצד החלוץ, והשני בגלל נבדל. 12 דקות על הדשא, מבוא לשער כל 3 דקות. תודו שהתגעגעתם. זה אומנם לא כמו הקאמבק של 2003 עם אבי נמני, ניר קלינגר וברוך דגו – ועדיין, אם יש משהו שאפשר לקחת מהמפגש מול יפו זה התרגיל בהתעוררות של זהבי.
על פניו זה היה יום טוב במשרד עבור קין. השער של תורג'מן, הצמד של זהבי, חלוקת הדקות והכרטיס לשלב הבא ללא עומס. רק את המטרה של עוד שער נקי הוא פספס הפעם.
אפק ושפיגלר: המצאות בע״מ
אם יש משהו שכואב לאוהדי כדורגל, זה שאנשים ששונאים את המשחק מדברים עליו. דמיינו את החבר הזה מהמשרד שמנסה לספר לכם כמה הכדורגל הישראלי מבאס והוא צופה רק בליגה האנגלית כי סיטי זה סיטי וליברפול זה ליברפול. עכשיו קחו שניים כאלה ותנו להם לשדר את המשחק של הקבוצה שלכם בערוץ הספורט. אם אינני טועה, עמיחי שפיגלר ועומרי אפק עובדים בערוץ הספורט. כן, המקום הזה שצריך בהגדרה שלו לאהוב ספורט. אלא שבפועל הם עסוקים בהכל חוץ מאהבת המשחק. אתמול, לצורך העניין, הם התרכזו בזהבי. לא א.ז. אלא ערן זהבי. אין ספק שהבצורת של החלוץ היא סיפור שצריך להתייחס אליו, אבל במשך יותר מ-70 דקות הוא כלל לא היה על המגרש, מה שלא מנע מצמד הזה להגג בנושא כאילו הוא מתרוצץ על הדשא.
זה לא כי מכבי לא מנהלת תקשורת מול ערוץ הספורט מסיבות כאלה ואחרות, אלא פשוט כי אין סיכוי שהדברים שנאמרו שם מבוססים. לספר לקהל בבית שזהבי כועס על המאמן שלו כי הוא לא נכנס לשחק, שהפרצוף שלו זועף, שהוא לא חוגג שערים, שיש בינו לבין קין יחסים מתוחים – אלו דברים שמתאימים לשיחות סלון, שיחות יציע, שיחות ווטסאפ או כל פלטפורמה שלא תרצו.
שימו בצד את הפוזיציה של אפק שבמשך שנים נהנה לנגח את מכבי, אולי בגלל העבר שלו מעבר לכביש או אולי בגלל כל סיבה אחרת. אם קין וזהבי מספרים לכולם שהיחסים ביניהם תקינים, כן – מותר להאמין להם ולא להסתמך על מה ששני אנשים שעברו שם לרגע וממרחק הקומה השישית בבלומפילד מרשים לעצמם להגיד.
מוטב אילו שפיגלר ואפק ינסו לראות איפה הם יכולים להשתפר בתור שדר ופרשן, איך הם יכולים לצאת קצת מהרוטינה המעיקה של הקלישאות שהם מעמיסים עלינו, איך הם יכולים לתת לצופים שלהם ערך גבוה יותר מאשר רכילות של קליקים או בקיצור, שיאהבו קצת את התפקיד שלהם קצת יותר כי מבעד המסך הדברים שקופים. שקופים מדי.
נקודות מקצועיות לקראת מכבי פ״ת:
1. לחץ. רן קוז'וק אוהב ללחוץ את היריבות שלו כמו שעשה בטרנר מול ב"ש ובשבת האחרונה מול הפועל תל אביב, מכאן עולה שאלה מהותית בנוגע לבחירה של קין. מצד אחד הוא יכול לחזור להרכב והשיטה שניצחה את הלחץ מול מכבי נתניה או לחילופין לנסות בזכות הביטחון המשופר והחזרה של שחקני ההרכב הראשון להתמודד בצורה של הנעת כדור. האופציה השנייה קורצת, לתחושתי אנחנו בדרך לנוסחה דומה מהחמישייה האחרונה בצהוב.
2. זהבי. בהנחה ומכבי תרצה להתמודד עם הלחץ במשחק מעברים מהיר, תורג'מן מסומן כאופציה המעודפת. האם זהבי שוב יחכה על הספסל כדי לעלות רק כשהגנת המלאבסים מותשת?
3. דור פרץ. על פניו אין שום סיבה להזיז את שלישיית שחר, ואן אובריים וקניקובסקי מההרכב, אבל אם יש משהו שמכבי צריכה לקראת הפלייאוף זה את דור פרץ של תחילת העונה.
4. הכנפיים. זה משחק שלישי ברציפות שדוידה מבשל מאגף שמאל. זו לא העמדה המובהקת שלו אבל דווקא בתור כנף שמאלי עם רגל שמאל על הקו הוא מרגיש הרבה יותר מסונכרן עם הדברים שהוא רוצה לעשות. יש חשיבה עמוקה יותר בלהציב אותו שם כשהוא מרווח את ההגנה של היריבות ומאפשר לכניסות החכמות של מילסון (נתניה וב"ש) ואתמול תורג'מן. הנוסחה עובדת, עכשיו בוא נראה אותה רצה משריקת הפתיחה.
5. גולסה. נהנתי מהדקות שלו, וייתכן שדווקא הוא שווה מחשבה מחדש. ליד ואן אובריים הוא מוסיף אחריות הגנתית, תיקולים ותחכום. אם קין מסוגל לסחוט מגולסה משחקים טובים ברמה שגולסה יודע לייצר – הוא יהיה התוסף לתואר.
.
