שבת, קצת אחרי השעה 21:00 בערב. דן ביטון שולח את גבי קניקובסקי, שמכניע את מרקו וולף בפעם הרביעית. המנגינה המיתולוגית של שירים ושערים שוב מתנגנת בבלומפילד וכולם חוגגים. כולם, חוץ מאחד. את מתן בלטקסה לא עניין החיבוק הקבוצתי. הבלם, שרק הצטרף בינואר, רץ בשיא המהירות לתוך הרשת הפתח תקוואית המחוררת, אסף את הכדור ורץ חזרה לכיוון מרכז המגרש כשהוא מסמן לחבריו לחזור לעמדות, תוך שהוא צועק לכיוון הקהל ״עוד!״.
אפשר לסכם את המשחק אמש (ש׳) עם עוד שער של זהבי שיצא סופית מהבצורת או עם עוד נוקאאוט של קין המושמץ למאמן היריב. אפשר גם לדבר על עוד שער נקי של ההגנה הצהובה, אבל אם יש רגע אחד שמזקק את הניצחון העצום הזה זו התהנהלות של בלטקסה. מכבי אולי לא כבשה עוד שער בדקות שנותרו, אבל היא חזרה ובגדול. לא רק מבחינת היכולת אלא בעיקר מהבחינה המנטלית.
רטרו לניצחון על גנט
האמת, שעדיין לא נרגעתי – ובינינו למה בכלל? מכבי תל אביב סיפקה הופעה מחשמלת בהיכל הכדורגל בבלומפילד, וכל מי שהגיע לאצטדיון קיבל תמורה מלאה לכרטיס. מופע רוק, שבו כל כלי נגינה מנגן את הגרוב הכי טוב שיצא לו לנגן. לצערה של מכבי פתח תקווה ורן קוז'וך הם פשוט נקלעו לאירוע ויצאו עם 4 שערים חוקיים, 5 שערים שנפסלו ותחושה עמוקה שהם קיבלו הנחה. מי אמר שאין סיילים בתחילת מרץ?
על פניו ובכל פינה אפשרית מסביב ובתוך האצטדיון, הצהובים עשו כבוד לקבוצת המופלאה שזכתה בגביע ב-1986/87. בפועל זו הייתה מחוות רטרו של רובי קין לקבוצה שלו מתחילת העונה. זה היה משחק שהוא כל כולו עוצמה וביטחון עצמי שחזר למקומו הראוי.
מכבי שיחקה אחרי הרבה זמן כמו האלופה שבדרך. היא לא השאירה מקום לספק (ותאמינו לי שיש כאלה שיחפשו את הספק גם אחרי אתמול). זו הייתה תצוגה מושלמת, כל כולה ברטרו לניצחון על גנט שהבטיח היסטוריה עם מקום בשמינית גמר הקונפרנס ליג.
ימין על מלא-מלא
עד כמה רטרו לתחילת העונה? מכבי פתחה אתה המשחק בצורה מצוינת. אושר דוידה ב-60 דקות מסחררות סידר לזהבי שער שלישי בשני המשחקים האחרונים כשהוא מאותת לכל מי שפספס שהוא חזר להריח את הרשת. משם הדברים היו הרבה יותר קלים. כי ברגע שמכבי משחקת כמו שהיא שיחקה אתמול וזה אומר לשחק מהר, באגרסיביות, עם תחכום ומעל לכל באי טנסיביות בלתי פוסקת – כל שער, חוקי או כזה שנפסל בשל נבדל, רק הדליק את המכונה של רובי קין.
גם מבחינה טקטית הכל נראה מושלם. וזה לא רק הציוות המבריק של עידו שחר כמגן ימני, אלא כל חוליית ההגנה שהפעם כללה את רוי רביבו בתור מגן שמאלי, בלטקסה ועידן נחמיאס כצמד בלמים ושחר בתור שר האנרגיה.
שחר היה כל כך אינטסיבי, כל כך חכם בקריאת המשחק, שהוא פשוט ביטל כל מה שמכבי פתח תקווה העמידה מולו. עד כמה עידו שחר היה טוב אתמול בעמדת המגן הימני? זו ההופעה הכי שלמה של כל שחקן צהוב בתפקיד הזה, ותאמינו לרובי קין שהיו שם מספר ניסיונות. זה התחיל עם איבן מאסון, המשיך עם אבישי כהן, גם שרן ייני היה שם לפרקים, נחמיאס תפס את העמדה מול הפועל באר שבע ומול מכבי נתניה גם רוי רביבו קיבלו הזדמנות. כולם היו שם – ועידו שחר היה טוב מכולם, והוא כלל לא ידע שהוא מגן ימני.
ואם כבר עידו שחר, אליו הצטרף באותו אגף גם אושר דוידה עם עוד הפועה של צהוב על מלא מלא. הקיצוני שהיה יעיל במשחקים האחרונים דווקא בכנף השמאלית (3 בישולים ב-3 המשחקים האחרונים מהכנף השמאלית), חזר לעמדה שלו וסיפק 60 דקות מדהימות.
אם בעבר הייתי מרחם על המגן שיפגוש את פאלסיו מילסון, היום יש לי עוד קצת רחמים – על מי שפוגש את דוידה בכושר שלו אתמול. כל מהלך שלו, מתוחכם ככל האפשר, עבד. הוא גרם לירדן כהן לאבד חשק. זה לא רק הבישול לזהבי בשער הראשון, אלא כל הפעולות הטובות שהוא עשה כדי להגביר קצב ומעל לכל לחפש שערים נוספים. שניר לוי (בעוד משחק נטול סמכות) וניידת ה-VAR לקחו לו שער, אבל הדברים דיי ברורים – לצהובים יש את מילסון ודוידה כרגע בכנפיים וזה נראה מושלם כרגע.
אבל מעל כולם זה היה שוב משחק של יוריס ואן אובריים, שהיה שם בכל רגע שמכבי הייתה צריכה אותו.
ככה עושים לחברים?
גם ניהול המשחק של קין היה שוב קרוב למושלם. האירי קיבל מהשחקנים שלו תצוגה שלמה מאוד וניסה להרחיב את מעגל השחקנים החמים שלו עם חילופים בזמן. דור תורג'מן נכנס כדי לחלק כוחות עם זהבי והיה מעורב בשער השלישי, דן ביטון חזר מפציעה, קיבל דקות חשובות וסיפק אסיסט לדבר הכי יציב בטבע: גבי קניקובסקי. עדן קארצב נכנס כדי להכניס קצת עוצמה ולשמור את ואן אובריים בכשירות שיא לחמישי. היחיד שהורגש עליו חוסר הביטחון הוא קיקו בונדוסו. התחושה שלי? סבלנות וגם ממנו הצהובים עוד ייהנו השנה.
זה ניצחון שהוא מעבר לשלוש נקודות ורצף של ארבעה ניצחונות רצופים. זה ניצחון שהושג בזכות מהלכים של קין. האירי, שהושמץ ללא הפסקה בתקופת המשבר של ינואר ותחילת פברואר, הרוויח מחדש את זהבי, העיר את דור פרץ שחזר אתמול להיות הקשר הדינמי של תחילת העונה ונדמה כרגע שמכבי בטוחה מאוד במקום שהיא נמצאת בו.
ועוד משהו. הצהובים השלימו משחק שני ברציפות בליגה ללא ספיגה. הם אומנם קצת חסרים את הפצועים בהגנה ויונס מלדה בחלק הקדמי, אבל כמו שהדברים תפקדו אתמול – הנטייה שלי היא לא לגעת ב-11 האלו. המומנטום בצהוב הגיע בתזמון נהדר, ורק ניתן לקוות שהוא יימשך במלוא העוז כשאולימפיאקוס מחכה בשמינית גמר הקונפרנס ליג בחמישי.
וכמה הערות בקטנה:
1. מכבי לא רק חגגה אתמול אלא גם שברה שיא עם 5 שערים פסולים, הפעם האחרונה הייתה 4 שערים שנפסלו בניידת ה-VAR מול מכבי נתניה.
2. רן קוזו'ק – תהיו מופתעים אבל קראתי אתמול שהמאמן של היריבה בבלומפילד איבד את דעתו. דמיינו לכם מה חושבים לעצמם אנשים שטוענים שהם בעד המוצר הזה שנקרא כדורגל ישראלי, והם בחוצפתם מעירים למאמן שמגיע לשחק כדורגל מול קבוצה עדיפה. רק דמיינו מה היו אומרים עליו אם היה מסתגר ולא יוצא מהרחבה שלו ומקבל 4 שערים.
3. אירוע הרטרו היה מרגש, עוצמתי, ואין ספק שמגיע לכוכבי העבר האלה תצוגה כמו שהשחקנים נתנו אתמול.
4. היום בבוקר, בעודי כותב את שורות האלה פתאום הבנתי מה קרה אתמול, הליגה חזרה להיות חלשה.
