קין והבל: על ההתפרקות של מכבי מול אולימפיאקוס

"מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל, מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל".

יותר מ-20 שנה והמילים של יובל בנאי מתארות בצורה חדה את המצב של מכבי תל אביב. וזה לא שיש לצהובים נסיבות מקלות, אין להם שום תירוץ. גם סיפורים כמו 'בבלומפילד זה לא היה קורה' לא יעזרו כאן.

מכבי הגיעה לשמינית גמר הקונפרנס ליג עם הפסד בודד בשלב הבתים לגנט, היא הגיעה בתור מדורגת מהמקום הראשון בבית, היא סיפקה משחק מדהים (שספק ייזכר) עם 1:4 בפיראוס, את כל זה היא עשתה. ואז, ב-120 דקות הרשתה לעצמה לפרק הכל, לפרוק כל עוול, להתבטל. ולא ישכנעו אותי אחרת, יש להפסיד, ויש להפסיד. יש לסיים קמפיין אירופי בצורה מעצבנת ויש את מה שקרה אתמול. זה כנראה הערב המביך והכואב ביותר בעידן מיץ' גולדהאר. הוא גם כנראה הערב הכואב ביותר עבור רבים מאוהדי מכבי תל אביב. 

ומלבד אושר דוידה, שבאמת היה שם וניסה, וראוי להגנה אחרי אתמול, האשמה היא על כולם כולל כולם. זה מתחיל ברובי קין ונגמר בכל אחד שדרך על הדשא. מערן זהבי ועד אנריק סבוריט, מדור פרץ ועד דור תורג'מן, מדן ביטון ועד יוריס ואן אובריים. זו היתה הופעה רעה, כואבת, מדאיגה, מחפירה של כל מי שלבש צהוב אתמול. זו הופעה שכואבת כמו חץ שנכנס הישר אל תוך הלב. מכבי הייתה שם עד לפני אתמול, היא הביטה לרבע הגמר בעיניים ודווקא כשהייתה צריכה לנפק משחק שיכול לא רק לעשות היסטוריה אלא לדחוף אותה למדרגה הבאה – זה מה שייצא ממנה, זה מה שהיה לה להציג. 

קין נתן, קין לקח

כל הכבוד לאולימפאקוס שהצליחה לקום מהקבר שבו הונחה בשבוע שעבר, להפסיד ליריבה הגדולה שלה בליגה ואז לתת את הקליניות הזו בסיטואציה לא פשוטה. היא התחילה באגרסיביות על מילסון, היא שידרה שהיא לא מוותרת על המשחק והיריבה שלה נכנעה, נכנסה ללופ, והיא עדיין מחפשת את הכדור. אם בשבוע שעבר כתבתי שאת כל השדים של העונה מכבי הצליחה לגרש בפיראוס, כעת הם חזרו והם רק מאיימים עוד יותר. 

הקמפיין האירופי התרסק, הוא לא נגמר. החלום על שבירת תקרת הזכוכית של קבוצה ישראלית נשבר. הדירוג הזה שמכבי עבדה עליו במשך שנים אומנם עדיין שם, אבל יש כאן הרבה יותר מעוד מכה, עוד תבוסה. זה משחק שצריך לנתח בצורה מעמיקה לאורך זמן. להבין, לדייק, להפנים – בן מנספורד ודומיניק פרייס ייקחו אותו הלאה, בתקווה שהוא ייעצב מחדש את הדברים להמשך. 

ובתוך כל זה, מכבי תל אביב חייבת לדעת לקום. כמו שקמה מאיבוד יתרון 10 נקודות, כמו שקמה מתקופות רעות של זהבי ודור פרץ, היא צריכה למצוא את הכוח לקום. בתחושה נדמה שאחרי שקין צלח את המשבר הראשון, הוא הצליח לייצר מכבי תל אביב אחרת. קומפקטית יותר, מגוונת יותר, מאיימת לא פחות. ועכשיו הוא נדרש לסיטואציה שוב, רגע לפני הפלייאוף, כשהפעם לא בטוח שיש לו את הגיבוי מהיציעים כמו בפעם הקודמת. 

כי האירי, כמו שהתעקש לעשות דברים בצורה מסוימת כשמילסון חימם את הספסל באליפות אפריקה, עשה את זה שוב גם אתמול. התוצאה הייתה אותה תוצאה, קבוצה שמתקשה להחזיק במשחק, שלא מוצאת פתרונות גם בסיטואציות נוחות בחלק הקדמי (והיוונים נתנו מקום לשחק), שלא יודעת לייצר עוצמות במשחק ההגנתי שלה.

החרפה היא קודם כל של קין, שגם בפיגור שני שערים המשיך בשלו, באמונה עיוורת שהשחקנים שלו יהיו שם כדי להתמודד, שהשוער שלו לא יספוג שערים שאסור לספוג כשאתה לובש את האפודה של מכבי. וזה על קין, גם עכשיו. כמו הדברים הטובים שנכתבו עליו בעבר פה.

המאמן האירי מרבה לדבר על אופי לאחר תוצאות לא טובות, זו מעיין גרסה שחוזרת על עצמה כי הוא מאמין בה. אין ספק שהוא מאמין בה, ועדיין הוא חייב לתת מעצמו קצת יותר. קצת יותר חשיבה, קצת יותר גיוון, קצת יותר הפקת לקחים. ראינו את הדברים האלה אחרי החופשה בת ארבעה הימים, רק שהפעם הוא קיבל סוף שבוע קצר.

שעתם של השמחים לאיד

לפני שאני מסיים, אני רק רוצה להדגיש משהו מהותי שאסור לשכוח, בטח אחרי אתמול. זו מכבי תל אביב שאנחנו מדברים עליה כן? זו מכבי תל אביב. זו שמכניסה את היריבות שלה לפאניקה, שגורמת להן להרגיש הכי קטנות שיש, זו שלא הפסידה דרבי עשור, זו שהאוהדים של הפועל עסוקים בה יותר מאשר הם רוצים להיות עסוקים בקבוצה שלהם, זו שלא כבשה עם הילד האובד על הקווים.

זו מכבי תל אביב, נו האחות הגדולה הזו שגורמת לה לשקשק. זו מכבי תל אביב, שמסאי דגו מאשים אותה בהפסד שלו בגרין לבני ריינה אחרי שהוא הוביל. זו אותה מכבי תל אביב, שהייתה ביתרון עשר וגרמה לכל מי שטוען שהוא פרשן לסגור את הליגה ולספר שהיא חלשה. זו אותה מכבי תל אביב.

זהו אולי זמנם של השמחי לאיד, אבל הם עושים את מה שהם עושים עכשיו כי זה מותר להם, והם מרגישים מסוגלות, אבל בעיקר כי הם יודעים שזה רגע היסטורי בתוך היסטוריה של הצלחות של המועדון הכי גדול, הכי טוב, הכי מאיים.

אז תנו להם את הרגע הזה, תבינו מה עובר עליהם (אבל לא יותר מדי). ואז, תזכרו שזו מכבי תל אביב. זו שלא נותנת לשונאים שלה יותר מדי רגעים לשמוח. 

כמה נקודות בקטנה:

1. זו עונה משוגעת, במציאות משוגעת, והיא סוחטת מנעד רחב של רגשות. אתמול היא הרגישה כמו רכבת שדורסת אותך ועוד עושה סיבוב בשביל לוודא שזה כואב. 
2. רק בשבוע שעבר התחושה הייתה שמכבי לא יכולה לפספס, לא יכולה לטעות, לא מסוגלת לאבד אינץ' – נזילות היא שם העניין. 
3. אם יש משחק שמגדיר עונה – זה יום ראשון מול רוני לוי והפועל חיפה.