במשרד של דומיניק פרייס עומד לוח ועליו אין ספור אפשרויות. למרות שהשלים את חודש ינואר העמוס ביותר בתולדות מכבי תל אביב בעידן מיטש גולדהאר, התמונה לקראת העונה הבאה אינה ברורה מספיק. כפי שפרסם יניב טוכמן בוואלה, 13 שחקנים מתוך הסגל של הצהובים לא מחזיקים בהסכם לעונה הבאה, ובזמן שבן מנספורד ופרייס מייחלים לשינוי בדרך לתואר – הם כבר צריכים להפנות משאבים לתכנון העונה הבאה.
אז כדי לקצר תהליך לקראת הקיץ, לקחתי על עצמי את המשימה הקשה לדייק את ההחלטה לגבי כל אחד ממסיימי החוזה. האופציות ברורות: נשאר, לא נשאר, עדיין לא הוחלט.
אפשר לוותר על מוסקרה?
נתחיל בין הקורות, שם דניאל טננבאום ואורלנדו מוסקרה מחכים לתשובות. הראשון שב למועדון אחרי בעיות גב, עדיין לא זכה לדקת משחק ובעיקר מרגיש כמו מישהו שממלא תקן. טננבאום, עוד בתקופה ששיחק, היה בגדר מנייה בטוחה. לא שוער מושלם, אבל יציב. ההחלטה שלי – להשאיר, בעיקר בגלל הסיטואציה עם מוסקרה.השאלה היא אם אחרי עוד עונה בקצה הספסל הוא בכלל ירצה להישאר.
מוסקרה, השוער הפנמי שהגיע לצהובים בסיומו של חלון ההעברות בתחילת העונה הוא בטוח לא הבעיה של רובי קין. ועדיין, בעולם בו הוא לא מחזיק את אפודת השוער בצורה בלעדית ועדיין תופס משבצת של זר – הנוכחות שלו בסגל תקשה על פרייס, מנספורד ושות' לקבל החלטות בתוך קיץ מורכב בין אם ייגמר באליפות (כן, מאמין שהעונה הזו תסתיים באליפות) ובין אם לא. אז הכבוד למוסקרה רב, אבל אם הסגל במצבו הנוכחי דורש התייחסות רחבה יותר. לא נשאר.
סוגיית סאבוריט ולוקאסן
שרן ייני הוא מעבר לקפטן במכבי, הוא פסל החירות. כל עוד הוא והצוות המקצועי רואים עין בעין הוא נשאר. ואם לא, אז אין הוא בדיוק הדמות שחייבת לקבל תפקיד משמעותי. אם זה תלוי בי – ייני נשאר אבל בתור מי שמנהל את מחלקת הנוער, מושאלים, קבוצת בת וכן הלאה.
אבישי כהן – המגן שהגיע בתור גיבוי לאיבן מאסון התחיל את העונה נהדר, בעיקר כי הוא חי בשלום עם העובדה שהוא מתחרה במגן טוב ממנו. החזרה של הצרפתי לסט. אטיין פגעה בכהן, ונדמה כרגע שהוא נמצא בירידה תלולה ביכולת. ועדיין, כהן צריך להישאר – בעיקר כי בקיץ צריך להגיע מגן ימני נוסף (זר או ישראלי).
דרק לוקאסן – אחד מסימני השאלה הגדולים ברשימה. מצד אחד, ההולנדי הוא בלם טוב עם איכויות רבות ונדמה כי היעדר היציבות שלו נובע גם מהציוותים לצידו. מצד שני, הטעויות הקשות, העובדה כי הוא לוקה בהנעת הכדור לפרקים וגם לא מצליח לייצר רצף טוב של משחקים מקשה על הסיטאוציה. לזכותו של לוקאסן תעמוד העובדה כי ייתכן וגם בקיץ נושא המלחמה יכול לעמוד לרעתם של הצהובים. ובלי שום קשר, במצבו כרגע – לוקאסן צריך להרוויח את החוזה הבא. ההחלטה – נמתין לקיץ.
אנריק סאבוריט – מודה, אני משוחד בכל מה שקשור לסאבו. בעיניי הוא אחד מהזרים הטובים ביותר שנחתו בישראל, בטח בשנים האחרונות. השנתיים הראשונות שלו היו מדהימות, העובדה שהוא שיחק כאן במשך כל כך הרבה שנים עדיין מפתיעה אותי – ועדיין יש סימן שאלה לגביו. כי היתרונות של סאבוריט בהנעת הכדור ובחכמת המשחק הם ברורים, אבל החסרונות שלו כבלם בולטים השנה בצורה מובקהת. כמו במקרה של לוקאסן. העובדה שזרים לא בטוח ירצו להגיע לכאן יכולה לעמוד לטובתו. או שאולי משרד הפנים יבחר לפתוח את תיבת המייל ולהבין שהוא שווה אזרחות הרבה יותר מאחרים שקיבלו. ואם צריך להחליט כרגע – אז שסאבו יוכיח את עצמו עד הקיץ ואז נראה.
אופיר דוידזאדה – עוד שנה שבה המגן השמאלי צריך להוכיח שמגיע לו להישאר וגם השנה צריך להאריך לו את החוזה. למה? כי נדמה שזה הקיץ שבו רוי רביבו עשוי לקבל הצעה ולהותיר את העמדה פנויה. אם יש משהו שחסר בשוק הישראלי הוא מגנים, עיינו ערך עמדת המגן הימני. דוידזאדה עדיין שווה מקום בסגל של מכבי, עד שיוכח אחרת.
ניר ביטון – כשהגיע לצהובים, אני מודה שחשבתי שביטון הוא החתמה מושלמת. שחקן חכם, עוצמתי, שזכה בתארים מעבר לים הוא בדיוק מה שהסגל היה צריך. המציאות הוכיחה אחרת וגם הפציעה שסיימה לו את העונה בטוח לא תרמה לסיכויים שלו להישאר. תוסיפו לכך את ההחתמות של רז שלמה ומתן בלטקסה וקיבלתם מצב בו ניר ביטון יצטרך שכל הכוכבים יסתדרו (ובעיקר שזרים לא יסכימו להגיע והפציעה תהיה מאחוריו) כדי להישאר בסגל. כרגע – צריך לחכות.
פרידה כואבת מגולסה
עדן קארצב – הוא אמנם מיעט לשחק עד עכשיו, אבל לטעמי הקשר צריך להישאר. זה לא רק העובדה שהשוק לא רווי בשחקנים איכותייים, אלא בעיקר בשונות שקארצב מביא לעומת יוריס ואן אובריים. קארצב היה צריך לעשות סיבוב בין נתניה למשטר הרשע של ארדואן כדי להבין שמכבי היא המקום בשבילו. לוותר עליו בקיץ מרגיש כמו טעות. או במלים אחרות – להשאיר.
אייל גולסה – כשהוא בריא, הקשר הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר בסגל הצהוב. העוצמה, הקשיחות, התחכום, הבעיטה מרחוק, הכדרור – גולסה בשיאו הוא חבילה מושלמת. לצערו, וגם לצערנו, הוא רחוק משם ובעיקר רחוק מכשירות. כמו שהפרידה מאיתי שכטר, אבי ריקן ומאור קנדיל הייתה הכרחית, גם במקרה של גולי. עצוב, אבל כנראה שצריך להיפרד.
גבי קניקובסקי – אני אפילו לא מתחיל להסביר למה הוא צריך להישאר, האופציה עליו צריכה הייתה להיות ממומשת אתמול. נקסט!
דן ביטון – בחצי העונה הראשונה הוא נראה כמו התגשמות כל ההבטחות שסיפרו לנו עליו. לעומת זאת בתקופה האחרונה הוא חווה ירידה כמו כל השאר ומתקשה להשפיע. לביטון יש יכולות מרשימות. המסירה, הכדורים החופשיים והחוכמה שלו שווים מקום בסגל הצהוב. להשאיר, ועוד איך להשאיר.
שאלת מיליון הדולר
ערן זהבי – חיכיתם לזה, ואת השאלה הגדולה ביותר שמרתי לסוף. הדיון על אודות זהבי הוא דיון ששווה לקיים אותו בכל סיטואציה, ובטח עכשיו כשמרחפים סביבו סימני שאלה. האם הוא צריך לנוח על הספסל עד שיחזור לכושר? האם הוא צריך להיות זה שיש בכוחו להוציא את הצהובים מהמשבר?
אמרתם זהבי, אמרתם הכל. בעיניי, זו לא העונה האחרונה של החלוץ. הוא אומנם ירצה לסיים אותה באליפות, אבל הוא לא במצב שבו הוא מרגיש שזה הסוף. בהתחשב בנתונים האלה, ובעובדה שהוא חווה חצי עונה נפלאה, הוא צריך לקבל את החוזה החדש.
ואם הוא צריך עצה ממני כדי לעזור במשא ומתן? תבוא עם צלחת ערן, ומשם תתחיל לנקוב במספרים.
