העסקונה ניצחה, הנבחרת הפסידה: הטעות במינוי בניון וחזן

בקיץ 2022, הכדורגל הישראלי עלה לראשונה על ענן. זה התחיל מההעפלה של נבחרת הנוער לגמר אליפות אירופה. חודשיים אחר כך, בתוך כמה ימים בבלומפילד, הנבחרת הבוגרת הבטיחה מקום בפלייאוף היורו והנבחרת הצעירה עלתה לאליפות אירופה. השיא היה בקיץ החלומי עם חצאי גמר במונדיאליטו וביורו לנבחרות צעירות.

אז איך עם כל החדשנות והשינויים, עם כל הדיבורים על דור עתיד, נבחרת ישראל הבוגרת נראית עדיין אותו דבר? איך יכול להיות שעם כל המילים שרצות מסביב, נבחרת ישראל עדיין הצליחה להתפרק מול איסלנד, שהגיעה מפורקת בעצמה?

יש דבר אחד עיקרי שלא השתנה בנבחרת ישראל הבוגרת וזו מידת העסקנות סביבה. הפעם זה גלש גם לסביבת המינויים. אחרי ויכוחים בלתי נגמר סביבם יכולתם של "האוסטרים" וניסיונם, בנבחרת ישראל החליטו למנות שניים שהניסיון החסר שלהם בלט – יוסי בניון כמנהל מקצועי ואלון חזן כמאמן. שניהם הוכיחו כבר מהרגע הראשון שאם נבחרת ישראל רוצה לעבור שינוי, זה לא יגיע כשהם בתפקיד.

זמן למחשבה אחרת

בניון מונה ראשון, קצת לפני צמד משחקי ידידות חסר חשיבות במרץ 2022. הוא הגיע לשם עם רקע קלוש, שנה אחת בתפקיד בבית"ר ירושלים שלא בדיוק הייתה הצלחה מסחררת. בינתיים, לנבחרת עדיין לא היה מאמן קבוע ומרקו בלבול הוקפץ לעמדת המאמן זמני. זה לא החזיק יותר מדי זמן. יומיים בתפקיד הספיקו לבניון כדי לפטר אותו על רקע של חילוקי דעות מקצועיים.

המינוי של אלון חזן הוא כבר זה שמעורר תהיות. בשנים האחרונות נוצר קו מחשבה לפיו "מאמני נבחרות" זה מקצוע שונה לחלוטין ממי שצריך לאמן קבוצה. הקונספט הזה הוכיח את עצמו יותר מפעם אחת ברחבי העולם, כשמאמנים גדלו תחת מנהלים מקצועיים, עברו בנבחרות הצעירות ומשם המשיכו לנבחרת הבוגרת. במקרה של חזן היה סימן שאלה עיקרי – האם מה שהוא עשה בנבחרת הנוער והצעירה יכול להעיד על משהו?

חזן נישא אז על גלי ההצלחה מהנבחרת הצעירה, שם היא הייתה בעמדת עלייה. עם זאת, שני המשחקים האחרונים שלו בתפקיד, בסוף חודש מרץ, הסתיימו בהפסדי בית ליריבות הישירות על העלייה. גם לפני כן, בנבחרת הנוער, חזן לא בדיוק היה מעורב בהצלחות גדולות. הנבחרת אמנם הצליחה לעלות לשלב העילית במוקדמות אליפות אירופה, בו משתתפות 28 נבחרות, אבל לרוב הוא היה רחוק מאוד מלהוות תחרות. עם הישגים מוגבלים כאלה, נראה שהבחירה בחזן הייתה יותר כי הוא כבר נמצא במסגרת התקציב של ההתאחדות.

עם נתוני הפתיחה האלה, ישראל הייתה צריכה להתמודד. בהתחלה זה עוד היה נראה טוב, אבל ככל שהדברים העמיקו, נראה שהנבחרת הופקרה בשנתיים האחרונות למלחמות עסקנות ואגו. סיפור החדר של זהבי היה רק מקרה אחד, אבל הנבחרת בקמפיין בניון-חזן נאלצה להתמודד עם בעיות נוספות. החל מבעיות משמעת ושחקנים שעוזבים וחוזרים ועד לבחירות מקצועיות כמעט תמוהות.

לא ווינרים, סתם רודפים

בנבחרת הבוגרת, בדיוק כמו בנבחרת הנוער, יש מעטפת רחבה. חזן הוא מאמן אולד-סקול, מאלו שכנראה יותר דוגלים בגישת "צ'יפים מיפים" או "איש של אנשים". זו כמובן זכותו המלאה, אבל כאן הוא היה צריך להיבחן בשאלה המקצועית. האם הבחירות שהוא עושה הן הבחירות הנכונות? לא מעט פעמים בקמפיין הוא היה במצב שבו סימן השאלה הזה היה באוויר.

כשברקע תחושת הווינריות וההכרעות המאוחרות של הנבחרות הצעירות, הנבחרת ראתה כמה רגעים כאלה בקמפיין. בשני המשחקים מול בלארוס, שער הניצחון הובקע בדקות הסיום. היא גם הצליחה לחזור מפיגור לתיקו בשלושה משחקים, שניים מהם משחקי חוץ. עם זאת, כשמקלפים את השכבה הזו, מגלים נבחרת שמלבד שני משחקים מול אנדורה, הצליחה להיות ביתרון למשך 16 דקות בלבד על פני תשעה משחקים. זו כבר לא נבחרת ווינרית, זו נבחרת שפשוט רודפת מתוך עמדת ננחיתות.

מלבד זה, צריך לבדוק גם מי כבשו. שון וייסמן ואוסקר גלוך שהיו אחראים למהפך מול בלארוס בחוץ עלו מהספסל. וייסמן היה במצב זהה גם במשחק הביתי מול שוויץ. במשחק הבית מול בלארוס, גבי קניקובסקי עשה את זה אחרי שלא פתח בהרכב.

יותר מפעם אחת, חזן ניסה לאלתר ובמרבית הפעם זה פשוט לא עבד. עם כל הביקורות, חזן היה יכול לקבל את כל הקרדיט להראות שהדרך שלו היא הנכונה, אבל אם יש כל כך הרבה טעויות חוזרות אפילו בדבר בסיסי כמו המערך או בחירת ההרכב, הרי שהסיטואציה כולה מעידה על כך שגם הוא לא מצליח להתמודד עם המצב.

בין חזון לחזן

נבחרת ישראל נמצאת כרגע בדרך לשני קמפיינים שיסתיימו כנראה עם כישלון חרוץ. הראשון, בדרג א׳ של ליגת האומות בבית בלתי אפשרי בעליל עם איטליה, צרפת ובלגיה. השני, קמפיין מוקדמות מונדיאל 2026, בו ישראל כנראה לא תצליח להתברג בין 16 הנבחרות שיעלו מאירופה לטורניר. זה המצב שבו הנבחרת צריכה לחשוב ברצינות ולטווח ארוך, בדיוק כפי שהיא עושה בנבחרות הצעירות.

ההתאחדות והעומדים בראשה יצטרכו לבחור בין חזן לחזון. חזן כאן הוא לא בהכרח אלון חזן, אלא מן רעיון כללי. האם נבחרת ישראל יכולה שוב לתת את המושכות למאמן כלשהו שהרמה המקצועית שלו לא בהכרח תיטיב עם השחקנים? שאלה זהה צריכה להישאל גם לגבי המנהל מקצועי. האם יוסי בניון תרם לקידום הנבחרת כפי שעשה הצוות האוסטרי לפניו?

התשובות לשאלות האלה הן ברורות. באופן מדהים מי שניסח את התשובה לשאלות האלה הוא מי שהיה במשך שנים אויב האומה, אנדי הרצוג. באותו משחק חוץ מול סלובניה, כשנבחרת ישראל שוב סופגת בדקות הסיום, הוא עמד זועם מול המצלמות ואמר בבירור "זה לא מצחיק יותר". אם המאמן הזר האוסטרי יכול להיות שבור לב מכישלון מקצועי, לא יכול להיות שבו המאמן הישראלי ישדר אפתיות מוחלטת להפסד.

אם ההתאחדות רוצה שהדור הצעיר של ישראל לא יצטרף לרשימות היא חייבת שמי שינהיג אותו יהיה דמות מקצועית נכונה שתדע לקחת אותו ולהוציא ממנו הרבה יותר. הוא יכול להיות ישראלי, הוא יכול להיות זר, אבל הוא בעיקר חייב להיות דמות מקצועית שתעזור בקידום הכדורגל. אם זה לא יקרה, ההתאחדות יכולה לדבר הרבה מאוד על חזון וניהול, אבל בפועל היא עדיין תמשיך בקו העסקני שלה.